בסוף דגדג לי באצבעות
מי שמכיר אותי מקרוב אולי זוכר: לפני ארבע שנים סגרתי עסק. סטודיו מתוק לעיצוב שהיה חלק ממני כמעט שבע שנים. בשנים שחלפו מאז, עברתי לעולם השכירים הנוח והמתגמל שיש בו מעל ארבעים מיילים ליום, ישיבות צוות תכופות, גיפט קארד לחג, וצהריים בשתים עשרה אפס אפס כי דקה איחור והבטן כבר נדבקת לגב. זה לא שהיה רע. הייתה תקופה אינטנסיבית מאוד, מלאה בעשיה, בלמידה ובאתגרים, אבל איפשהו בדרך קצת הלכתי לאיבוד. מעצמי.
"אמא מתי את חוזרת לעבוד בסטודיו שלך"?
סתם ככה אאוט אוף דה בלו האמצעי שואל אותי בשבת בבוקר. קולט בחושיו החדים קצוות של מה שמתבשל אצלי כבר חודשים ארוכים. זה לא שהייתי אשת קריירה מטורפת. אבל הייתי במרוץ תמידי ויומיומי כמו כל אמא שעובדת במשרה מלאה, וניסיתי כמו כולנו לג'נגל בין בית לעבודה לילדים לכביסות ולמיילים. וככל שעבר הזמן אבד לי הוורק-לייף-באלאנס ונהיה לי פחות נוח בבטן עם המפתח שלהם בתיק והצלחת לחימום במיקרו, ועם זה שגם כשאני חוזרת הביתה עם הלשון בחוץ, הראש שלי עדיין במשרד.
עוד פעם המחשבות האלה על הגשמה עצמית ולהקים עסק מחדש? למה את חייבת כל הזמן לאתגר את אזור הנוחות? ותחליטי כבר, את שכירה או עצמאית? איזה כיף זה הלקאה עצמית.
ככל שעברו החודשים וככל שניסיתי להדחיק את הקול הפנימי, כך תפחו ממדיו והוא קיבל יותר ויותר מקום בתוכי. עם השנים הבנתי שאני יכולה להיות גם וגם. ושאני חייבת להיות בתנועה. ובנאמנות לעצמי. ושמה שמתאים לתקופה מסוימת לא בהכרח מתאים כמה שנים אחרי. ובעיקר? שברגע שאני מרגישה שהלב שלי נמצא במקום אחר, זה סימן שצריך לזוז. ושזה בסדר גמור.
"תגידי מה יש לך? את כבר חודשיים כבויה. שלא נמצא אותך עוד פעם פותחת איזה סטודיו"
היא זורקת לי ככה באמצע הבוקר במשרד, בין הקפה השלישי לניסיונות להשתלט על המייל. ואני? כבר כמה חודשים מסתובבת עם חלום חדש בבטן שכבר כנראה אי אפשר להסתיר. זה מדהים שהיקום קולט את התדר שלנו ושולח עוד ועוד סימנים.
בשנותיי כשכירה זכיתי תמיד במנהלים שאפשרו לי להביא את היכולות, הניסיון והכישורים שלי לתפקידים שמילאתי. עשיתי זאת בהצלחה רבה (רגע של תעופה עצמית קלה), ובכל זאת - ככל שעבר הזמן הרגשתי שמשהו חסר לי. שבא לי לבטא את עצמי בעוד דרכים, שאני רוצה לעבוד עם עוד עסקים, ללמוד, להתפתח וליצור. ובעיקר, לבנות לעצמי את המרחב הזה שהוא רק שלי.
"תקשיבי מי עושה לכם את הסושיאל? אני חייבת מישהי בול כמוך"
לסיבוב השני שלי כעצמאית אני מגיעה אחרת. בשלה יותר, עם הרבה יותר ניסיון, עניינית ומקצועית הרבה יותר. כבר כמעט עשור שאני עוסקת בשיווק דיגיטלי: חיה בסושיאל, מנהלת עמודים עסקיים ופרופילי אינסטוש, כותבת תוכן, מכורה לתזמון פוסטים, יוצרת שפה ויזואלית שמחוברת למותג, מנהלת בלוגים, ומתרגשת בכל פעם שלוחצת סנד לדיוור לרשימות התפוצה. והכי חשוב? הכי מסופקת בעולם לראות את התוצאות של שיווק דיגיטלי מקצועי: המעורבות של קהלי היעד גדלה ומעמיקה, הרבה יותר פניות ולידים מגיעים דרך הדיגיטל ובערוצי הסושיאל, ובסופו של דבר יותר עסקאות נסגרות, וההשפעה על הפריון הולכת וגדלה.
מי שמכיר אותי מקרוב אולי זוכר: לפני ארבע שנים סגרתי עסק. את פוסט הפרידה לעוקבים שלי בעמוד סיימתי במילים: "תודה על שבע שנים נפלאות. אני נפרדת מכם עכשיו. עד לפעם הבאה שידגדג לי באצבעות".
+ מזמינה אותך להצטרף לרשימת התפוצה, ולעקוב גם ברשתות החברתיות +